פסק-דין בתיק ת"ק 1430-05-12

1.         עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.6.11 בפתח תקווה.

2.         לטענת התובע בשעה שפנה שמאלה עמד רכב הנתבע מימין והחל בנסיעה לאחור ללא כל נקיטת אמצעי זהירות ופגע ברכב התובע בחלקו האחורי ימני.

3.         הנתבעת הגיש כתב הגנה ובו טענה כי רכב הנתבעת עמד באותה עת באתר פריקה והתובע שניסה לעקוף את המשאית נדחף במעבר צר בין המשאית לאבן השפה, פגע במשאית וגרם לעצמו נזק. 

4.         בדיון שנערך בפני התובע וחזר על גרסתו לפיה ביצע פניה ואז הבחין ברכב הנתבעת עומד בצד ימין וחוסם את הכביש. רכב הנתבעת החל לנסוע לאחור, התובע צפצף לו אך רכב הנתבעת המשיך בנסיעה לאחור כאשר לתובע אין לאן לברוח ואז פגע רכב הנתבעת ברכב התובע וגרם לנזק גדול.

5.         נהג רכב הנתבעת טען כי עמד באתר הבניה והתובע ניסה לעקוף מצד שמאלה ונתקע במוביל. הנהג טען כי עמד באותה שעה והמתין שנהג אחר יבוא ויכוון את נסיעתו אחורה על מנת להכנס לאתר הבניה. הנהג חזר על הטענה לפיה לא נסע לאחור בשעת התאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו

    של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, מעיקרי הטעמים הבאים:

    ראשית, התובע טען ברהיטות ועדותו אמינה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכב הנתבעת חסם את הכביש והחל בנסיעה לאחור עד שפגע בתובע.

עדות זו מקבלת חיזוק בתמונות הרכב לפיהן נגרם נזק רב לרכב התובע דבר שלא עולה בקנה אחד עם נזק שנגרם באופן עצמאי שאז ברגע שמתחילה הפגיעה היה עוצר הנהג את הרכב ואת הנזק.

בנוסף, גם על פי עדות נהג הנתבעת עצמו, היה עליו להכנס לאתר בנסיעה אחורנית ומכאן שגרסת התובע לפיה נהג הנתבעת החל בנסיעה לאחור, נראית סבירה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שנהג הנתבעת ביצע נסיעה לאחור, היה על הנהג לשים לב ולבצע הנסיעה לאחור בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל. משלא עשה כן הרי הנתבעת אחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה.

התובע הודה בפניי כי עמד כפי שמוצג בתמונות במרווח שבין המשאית לבין שפת המדרכה ועל כן לא יכל להמלט בשעה שנהג הנתבעת החל בנסיעה לאחור.

סבורה אני, כי משעה שהבחין התובע כי הדרך חסומה היה עליו להמתין מאחורי המשאית ולא להמשיך בביצוע הפנייה ועמידה במרווח שבין המשאית לשפת המדרכה. במידה והיה עומד מאחורי המשאית ולא לצידה, התובע היה יכול לנסוע לאחור והתאונה היתה נמנעת.

משכך, אני מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 30% לקרות הנזק.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. 

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 2,848 ש"ח (המהווים 70% ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 6.5.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 200 ש"ח בצרוף אגרת משפט בסך 50 ש"ח. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.